ליצירת קשר

התקשרו: 03-6361775
או מלאו את הטופס הבא:
שם (*)
יש למלא שם ומשפחה.
טלפון (*)
יש למלא מספר טלפון
מייל (*)
יש למלא כתובת מייל.
פרטי ההודעה
הקלידו את המספר הבא הקלידו את המספר הבא
  
מספר לא ברור? נסו מספר חדש
יש למלא את המספר במידה והקוד אינו ברור לחצו בקישור למעלה לקבלת מספר חדש
מזונות ילדים

סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) קובע כי: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". כלומר, כאשר מדובר בהורה יהודי, יחול עליו ההסדר הקיים בדת היהודית בנוגע לתשלום מזונות ילדים. לפי הדין היהודי, מוטלת החובה העיקרית למזונות הילדים על האב. העל האב מוטלת חובה לסיפוק צריכהם ההכרחיים של הידלים. על האם מחוייבת במזונות רק מדין צדקה, כלומר זוהי חובת מזונות משנית, על פיה ניתן לחייבה במזונות ילידה, בתנאי שאין לה מקום אחר לפרנסה, או שאביהם אינו יכול לזון אותם, ואילו ידה משגת לשם כך. על שני ההורים עשויה להיות מוטלת חובה מדין צדקה למזונות ילדים שמעבר לצרכיהם ההכרחיים, אם להורים יש יכולת כספית מתאמינה. לעניין זה, שווה חובת האם לחובת האב.

הלכה למעשה, רובם המכריע של תביעות המזונות המוגשות לבתי המשפט לענייני משפחה, הינם כנגד אבות יהודים החייבים במזונות ילדיהם הקטינים על-פי דינם האישי. משמע אפוא, כי יש תחולה לסע' 3 (א) בלבד לחוק המזונות.

 

יוצא כי ברוב רובם של המקרים בבואם של בתי המשפט לדון בהשתת תשלום מזונות על אב יהודי למזונות ילדיו, על בית המשפט להחיל את הדין העברי ואותו בלבד. על-פי הדין העברי, וכפי שהתקבל בהלכה הפסוקה, אב יהודי חייב במזונות ילדיו הקטינים כפי שיפורט להלן:

 

מגיל 0-6 שנים - עד לגיל שש שנים החובה הינה אבסולוטית, והיא חלה אפילו יש לילד כדי להתפרנס מעצמו, ואפילו האב הינו מחוסר אמצעים: "חיוב זה לזון אותם עד שיהיו בני שש, אינו מוטל אלא על אביהם כל ימי חייו " וכלשון הרא"ש - "דכיוון דתקנת חכמים היא, זכו במזונותיהם אפילו יש להם להתפרנס משלהם"

 

מגיל 6-15 שנים - החובה הינה מעין אבסולוטית, אך כאן מדובר רק בילדים שאין להם אפשרות להתפרנס מעצמם. ההלכה היהודית התחדשה באמצעות התקנתן של תקנות המיוסדות ע"י מורי ההלכה המוסמכים לכך ובשנת תש"ד התקינה הרבנות הראשית תקנה לפיה חייב אדם במזונות ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 15 . ובלשונה -

"

לחייב את האב בחיוב משפטי גמור, ולכופו בממונו ובכל הכפיות האפשריות החוקיות, לפרנס את בניו ואת בנותיו עד הגיל של חמש-עשרה שנה "

 

תקנת הרבנות אומצה ללא סייג ע"י בתי המשפט אשר נתנו לה פירוש מרחיב לפיו תכליתה הינו בהרחבת חיובו של אב במזונות ילדיו הקטינים עד לגיל 15 מעיקר הדין, היינו מבלי שים לב להכנסותיו והיקף נכסיו .

 

מגיל 15 - 18 שנים - חובת האב לזונם הינה מדין צדקה בלבד. הווי אומר, האב חייב לספק את צורכי ילדיו רק "כדי מחסורם", ורק אם ידו משגת והוא נחשב ל"אמיד".

 

אב יהודי חב במלוא צרכיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד לגיל 15, בצרכי הקטינים מעבר לצרכיהם ההכרחיים ישאו הורי הקטינים מכוח דיני הצדקה באופן יחסי ע"פ יכולתם הכלכלית . כך גם חבים ההורים בכלל צרכי הקטינים מגיל 15 ועד לגיל 18 מדין צדקה .יוסף, כי דיני הצדקה הוכרו כחלק מהדין האישי, והחובה הנובעת מהם חלה על האב והאם כאחד, שכן גם אשה חייבת על-פי המשפט העברי במצוות צדקה.

 

המשפט העברי לא מאזן בצורה שוויונית את חלוקת המזונות בין ההורים והכלל השולט במשפט העברי הוא שרק האב ולא האם חייב במזונות ילדיו. אין חולק, כי המשפט העברי והפסיקה שעל-פיו, אינם מאזנים, כיום, באופן שוויוני וצודק את חובת המזונות בין האב לאם. פרשנות דווקנית של הדין העברי באופן המטיל על האב לבדו את החובה האבסולוטית לשאת בצרכיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים עלולה להביא לתוצאות קשות או בלתי סבירות, כך, כדוגמה, כאשר ברור שיכולותיו הכלכליות של האב דלות ביותר ומאידך האם הינה בעלת היכולת הכלכלית המשמעותית בתא המשפחתי - חיוב של האב במלוא הצרכים ההכרחיים של הקטין נראה לא הוגן ובלתי ראוי .

 

במצב החברתי הנוהג כיום, רוב הנשים עובדות ומרוויחות לא פחות מבעליהן. פעמים אף יותר ממנו. למרות זאת, עדיין חובת מזונות הילדים (מזונות הכרחיים ולא מזונות מדין צדקה), תחול על האב ולא על האם. בל נשכח, כי בעת שהטיל המשפט העברי את חובת המזונות על האב, תאם הדבר למצב החברתי שהיה נהוג באותה עת. האב הוא זה שזן ופרנס את ילדיו, כמו גם, את אשתו. לרוב האב היה המפרנס היחידי, או בעל ההכנסה העיקרית בבית. אולם, כאמור, אין זהו המצב כיום. עמד על כך כב' השופט שאול שוחט בפסק דינו המאלף בעניין כ.י. נ' כ.א.:

"הגם שהלכה זו אינה מאזנת באופן שוויוני וצודק בין חובת האב לבין חובת האם בסיפוק מזונות ילדיהם, עמדה היא במרבית המקרים במבחן התוצאה. כל עוד היה האב 'בעל המאה'; כל עוד היה האב המפרנס העיקרי של המשפחה; כל עוד האם 'עשתה לביתה פנימה' וגם אם עשתה מחוץ לביתה עשתה זאת בצמצום לעומת האב, התוצאה הסופית היתה צודקת גם אם לא תמיד מאוזנת ושוויונית ...".

 

הדין האישי החיל תקנה סוציאלית בעניין מזונות קטין, על רקע תנאים חברתיים - כלכליים של אותה תקופה בה הותקנה התקנה.

 

בעשורים האחרונים, נשים יוצאות לשוק העבודה והופכות מפרנסות שוות. הנתונים הסטטיסטיים מראים שאם בשנות ה-50 פחות מ- 25 % מקרב הנשים הנשואות השתתפו בכוח העבודה האזרחית, בשנות ה- 90 שיעור זה עלה ליותר מ- 50% מהנשים הנשואות, והאחוזים עוד עלו יותר בשנים האחרונות, אך בתי משפט רבים המשיכו ליישם את כללי המשפט העברי לפי המתכונת הישנה. במקרים רבים מאוד יישום לפי המתכונת הפשטנית של המשפט העברי מביא לתוצאה לא רצויה תוך התנגשות עם המציאות החדשה. במשפחה הממוצעת במדינת ישראל, שני ההורים עובדים מחוץ לבית, שניהם מרוויחים ושניהם משתתפים בפרנסת ילדיהם. אך מרגע שמתגרשים הם, כל נטל מזונות הילדים נופל על כתפי האב. בית משפט בבואו לאמוד את צרכי הקטינים בוחן אותם מתוך הנחה סמויה שהם מסופקים ע"י שני ההורים. אולם החיוב לספק מזונות אלה בתי המשפט מטילים כמעט באופן בלעדי על האב וזה בעקבות הגישה המופשטת לדיני מזונות קטינים במשפט העברי, אשר הפכה עם השנים למיטת סדום.

 

כדי להתגבר על קושי זה, הפסיקה עושה שימוש במספר פתרונות יצירתיים, על פיהם ניתן יהיה להחיל את חובת המזונות באופן שוויוני על האב והאב, וזאת מבלי לחרוג מהוראות הדין האישי. כך למשל, אחת השיטות היא לצמצם את המונח: "צרכים הכרחיים", כך שרק מס' מרכיבים מצומצם מאד במזונות הילדים חלים באופן מובהק רק על האב, וכל השאר יחולו על שני ההורים שווה בשווה.

 

שיטה נוספת בה נוקט בית המשפט על מנת ליישם גישה שוויונית יותר,היא הפחתה מהכנסתו הפנויה של האב את חיובו בצרכה המזונות הבסיסיים של הילדים באופן שאישה המשתכרת כמו הבעל נושאת בחלק גדול יותר מן הצרכים הנוספים, עד כדי שוויון בין האבל לאם בנטל הכולל של מזונות הילדים (צרכים הכרחיים וצרכים נוספים) שכל אחד מההורים משלם.

שיטה נוספת בה נוקט בית המשפט על מנת ליישם גישה שוויונית יותר,היא הפחתה מהכנסתו הפנויה של האב את חיובו בצרכה המזונות הבסיסיים של הילדים באופן שאישה המשתכרת כמו הבעל נושאת בחלק גדול יותר מן הצרכים הנוספים, עד כדי שוויון בין האבל לאם בנטל הכולל של מזונות הילדים (צרכים הכרחיים וצרכים נוספים) שכל אחד מההורים משלם

 

בכל מקרה, הנטייה כיום היא להתחשב בהכנסתם ויכולתם של שני ההורים, עת נפסקים מזונות ילדים, כשהקו המנחה הוא שוויון מהותי ולא פורמלי, כלומר התחשבות במכלול התנאים המאפשרים להורה להרוויח מחד, ולהתקיים בעצמו מאידך

פרטי התקשרות

כתובת:
נירים 3, ת"א
טלפון:
03-6361775
למקרים דחופים:
054-5500087
פקס:
03-6361799